שמחה בע"מ נ' משרד המשפטים/אגף רשם החברות, שות

פסק-דין

לפניי תובענה בה עותרת המבקשת להורות למשיב על החייאת המבקשת ועל ביטול מחיקתה בהתאם לסעיף 369 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"). המבקשת עותרת גם להורות למשיב לבטל את חוב האגרות אותו חבה החל משנת 1983. המשיב אינו מתנגד לביטול המחיקה, והמחלוקת היחידה בין הצדדים היא בשאלה: האם מחויבת המבקשת לשלם את חוב האגרות בגין השנים בהן לא הייתה פעילה או שמא היא פטורה מחוב זה בהתאם לקבוע בתקנה 5(א)(ד) לתקנות החברות (אגרות) תשס"א-2011 (להלן: "תקנות החברות (אגרות)").

רקע וטענות הצדדים

המבקשת היא חברה פרטית רשומה בישראל, שנוסדה בשנת 1962, נמחקה שלא ביוזמתה ביום 16.12.1984, ונותרה חייבת 43,620 ₪ עבור אגרות למשיב, ורצונה כעת, על פי הנטען בתובענה, להיכנס להליך של פירוק מרצון שלשמו צריכה היא להיכנס קודם להליך של החייאה, ולכן הגישה התובענה.

בתובענה עותרת היא לביטול חוב האגרות בהסתמך על סעיף 5(א)(ד) לתקנות החברות (אגרות) ובהסתמך על פסק הדין בה"פ 18549/09 אשר ליסטר נ' אורדר בע"מ ואח'. לטענתה, כאשר מבוקשת החייאת חברה אד-הוק לצורך פירוק – התיר זאת המשיב והסכים למתן פטור תשלום האגרות.

לתובענה צורפו תצהיריהם הלאקוניים של אביעזר ישראלי ונתן ישראלי – מנהליה בפועל.

המשיב בתשובתו לתובענה מציין בצדק כי חברה מחוקה כדוגמת המבקשת כלל אינה יכולה להגיש תובענה לבית המשפט שכן אינה גוף משפטי. לגופו של עניין מבהיר הוא כי אינו מתנגד להחייאת המבקשת, אולם מתנה הסכמתו בקיומם של מספר תנאים, ביניהם: מתן ארכה למבקשת נוכח סעיף 369 לפקודת החברות - בהסכמתו, תשלום חוב האגרות במלואו, המצאת צו קיום צוואה מקורי מאושר על ידי בית משפט - בשל העובדה שבמרשמיו מופיעים יוסף קליינר ויוסף דוד שיחור כבעלי מניות ולא ד"ר מלכה ישראלי וד"ר יוסף ישראלי - שאין פירוט מה הקשר בין האחרונים לבין המצהירים בתובענה, הצגת ייפוי כוח מטעם כל בעלי המניות וכן הגשת דו"ח שנתי מקורי בהתאם לסעיף 141 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

המשיב סבור שיש ליידע את כל בעלי המניות, ולהוכיח את היותם בעלי מניות.

עוד טוען המשיב כי בניגוד למצג שהציגה המבקשת, הרי שהחייאת החברה נועדה לשם הפקת רווחים, דהיינו לחלוקת רכוש בין בעלי מניותיה (כפי שעולה מנספח ב' לבקשה) - פעולה אשר המבקשת אינה חייבת לבצע לפי דין, ועל כן אינה עומדת בתנאי הפטור הקבועים בתקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות). כתימוכין מביא ב"כ המשיב את פסקי-הדין בה"פ 48022-10-12 ובה"פ- 36248-02-12.

לאחר הגשת תשובת המשיב הודיעו ב"כ הצדדים כי יגישו סיכומים בכתב בתובענה ופסק הדין יינתן על סמך כל החומר הקיים בתיק. כך אכן נעשה, אלא שבסיכומי ב"כ המבקשת נפרשה תמונה עובדתית שלא נזכרה בתובענה ולא נתמכה בתצהירים. ב"כ המבקשת אף צירף לסיכומים מסמכים שונים שלא צורפו לתובענה – וזאת שלא כדין.

בסיכומים נטען שהגב' מלכה שחורי ז"ל הייתה בעלת החברה. עם פטירתה, הועברו מניותיה עפ"י צו קיום הצוואה מיום 10.2.1993 כדלקמן: אביעזר ישראלי, שולמית וייסבורד, מיכל גלפרין, נתן ישראלי ומשה ישראלי, כולם ילדיה ונכדיה. כל היורשים מעוניינים בהחייאת החברה.

לחלופין טוענת המבקשת, שהיורשים התוודעו לנכס לראשונה רק עם העברת הזכויות לבעלותם, שנעשתה על פי צו קיום צוואתה של אימם וסבתם, ד"ר מלכה ישראלי ז"ל, מיום 10.2.1993, ולכן, ולכל היותר, יש לייחס למבקשת התרשלות לעניין תשלום חוב האגרות במידה קטנה, ולחייבה בחוב האגרות רק משנת 1993 ואילך.

כן טוענת המבקשת כי ישנם שיקולים נוספים נגד הטלת מלוא סכום האגרה עליה, ביניהם: שבמשך השנים בהן הייתה מחוקה לא זכתה לשירות כלשהו מצד המשיב עבור האגרה בה חויבה, וכן שהמשיב לא מגלה עמדה עקבית בייחסו למקרים מסוג זה.

המשיב דוחה את טענות המבקשת ואת פסקי הדין עליהם היא נסמכת, וטוען כי עמדתו ביחס לתקנה 5א(ד) - תואמת ועקבית, וכי גם אם טעה במקרים מסוימים וחריגים, הרי שאין לתקן עוול בעוול, ויש לפעול על פי החוק והתקנות.

עוד טוען המשיב כי שניים מתוך חמשת בעליה הנטענים של המשיבה הם בעלי מניות בחברות אחרות, ועל כן יש להניח שידעו את המשמעויות הנובעות מאי תשלום האגרות והיות החברה מחוקה, ומשהזניחו את חובם ולא נקפו אצבע במשך שנים רבות כדי לתקן את הדרוש תיקון - הרי שאין לפטור אותם מתשלום חוב האגרות, אף לא בחלקו. לטענתו, במקרים דומים נוטה הפסיקה לתשלום החוב כולו, בין שנוצר טרם ההורשה, ובוודאי כאשר נוצר לאחריה.

עוד טוען המשיב שחוב האגרות אינו מהווה מכשול ממשי למבקשת, שכן הוא קטן יחסית לסכומים שעתידים להתקבל אצלה ממכירת שני המגרשים שברשותה, וכן שלא יעלה על הדעת שחברה לא תשלם את חובה למאן דהוא רק בגלל שהתחלפו בעלי מניותיה, בין אם המניות נמכרו בין אם עברו בירושה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומי הצדדים, באתי למסקנה כי דין התובענה להידחות, הן מטעמים פרוצדוראליים, הן מטעמים מהותיים, אולם אדחה אותה רק חלקית כמפורט להלן ולנוכח עמדת המשיב:

בהיבט הפרוצדוראלי, מקומה של התובענה להידחות, בראש וראשונה, מחמת שהוגשה על ידי חברה מחוקה. ידוע שחברה מחוקה, אינה בעלת אישיות משפטית, וככזו אינה כשירה לזכויות וחובות ואינה יכולה להיות צד להליך משפטי (ראה בש"א (י-ם) 3128/08 כונס הנכסים הרשמי ואח' נ' אוגדן מערכות יישום ופיתוח (1989), פורסם בנבו, (13.8.2008) בעמוד 3, וכן פש"ר (י-ם) 6280/09 עובדיה ברק נ' אי טי די אינדיס אינטרנשיונל בע"מ, פורסם בנבו, (1.2.2010) בעמוד 8). קל וחומר אמורים הדברים, כך מלמדת הפסיקה, כאשר מדובר בחברה שנמחקה קודם כניסתו לתוקף של חוק החברות - 1.2.2000, שאישיותה המשפטית פוקעת מעצם המחיקה ואינה כשירה לעשות כל פעולה משפטית (ראה בעניין זה בש"א (ת"א) 5097/05 מאיר בורנשטיין נ' הפועל מחוז ת"א התאגדות לתרבות גופנית, פורסם בנבו (2.10.2005) בעמוד 3).

סיבה נוספת שדי בה כדי להביא לדחיית התובענה היא שהתמונה העובדתית שפרשה המבקשת בסיכומיה - בדגש על חלק ב' "בעלי המניות במבקשת" - לא נזכרה בתובענה ולא נתמכה בתצהירים. ב"כ המבקשת נהג שלא כדין עת צירף לסיכומיו מסמכים שונים שלא צורפו לתובענה, כגון תקנות ההתאגדות של המבקשת, מכתבו של עו"ד שחור וצילום העתק צו קיום צוואת ד"ר מלכה ישראלי, כאשר ידוע שאין מביאים ראיות בשלב סיכומי הטענות ללא רשות מיוחדת לכך מאת בית-המשפט (ע"א 81/68 סלח זנגי ואח' נ' משה, יוסף ודוד אנגלשטיין פ"מ כב(2) 24 ,26 (1968), ע"א1184/04 גרשון קרויזר נ' אנטשילשוורץ, פורסם בנבו, (15.4.2007) וכן יואל זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (1995) בעמוד 513).